אמרו לי שזה יסתדר

18 הכול הלך חלק . נכנסתי להיריון טבעי שהתקדם לפי הספר, אם כי לא נהניתי ממנו . הייתי לחוצה מכל דבר שנכנס לי לפה, מריחות חזקים, מהדברים שאני עושה או מרגישה ומהאופן שבו הם עשויים להשפיע על התפתחות העובר . חיכיתי שזה ייגמר ואקבל חזרה את הגוף שלי . בשליש האחרון של ההיריון התחילו התקפי בכי ללא סיבה . רופא הנשים, שהיה עד להתקף שכזה, נזף בי . בשבועות האחרונים התקפי הבכי החמירו . שכנעתי את עצמי שזה רק הפחד מהלידה, ושברגע שנעבור את המשוכה הזו הכול יהיה בסדר . הלידה התחילה בדיוק במועד הצפוי עם צירים הולכים ומתגברים . אושפזתי, קיבלתי אפידורל . התינוק נכנס למצוקה והוכנסתי לניתוח חירום . אחרי זמן קצר התינוק שלי נולד בריא ויפה . הועברתי לחדר התאוששות קצת המומה ובעיקר שמחה שזהו, נגמר החלק הקשה . עכשיו יכול להתחיל החלק הטוב . הייתי מוצפת ברגשות חמימים כלפי היצור הקטנטן והמושלם הזה . בן הזוג שלי היה מאושר, הוא סוף-סוף אבא . שנינו גיששנו וניסינו להכיר את התינוק בגיחות שלו אלינו מהתינוקייה . החלטתי לא להניק, אף על פי שנאמר לי שוב ושוב לאורך ההיריון על ידי גורמים מקצועיים ועל ידי חברות, שאם לא אניק אפגע בב...  To the book