פרק שלישי: הספקנות של מונטין, דיקארט, יום, קאנט וניטשה

54 פרק שלישי מונטין מונטין היה אולי ההוגה הבולט ביותר במאה השש-עשרה, שהמשיך את דרכם של פירון וסקסטוס, ובכך למעשה נפח נשמת חיים מחודשת במסורת הפירוניסטית בשלמותה . כמוהם הוא יצא נגד הדיבור על כל דבר ודבר בסגנון דוגמטי / החלטי, וטען שכל הרוצה להירפא מהדוגמטיות ומהבורות, צריך תחילה להודות בהן . לטענתו, כל העיוותים בעולם נובעים מכך שמלמדים אותנו לפחד להודות בבורותנו ומכך שאנו נאלצים לקבל את כל שאיננו יכולים להפריך . תרומתו המרכזית של מונטין הייתה בעיקר בפרשנות המחודשת שלו שנתן לטיעונים ספקניים, שרווחו באסכולה הפירוניסטית ונשכחו או נדחו הצידה מהדיון הפילוסופי במשך מאות שנים לפניו . אחרי מונטין, כל מי שניסה לבסס פילוסופיה חדשה ( כגון דיקארט, שעליו נדבר בהמשך ) היה מוכרח להתייחס לטיעונים הספקניים של הפירוניסטים ושל מונטין ולהתמודד איתם . מונטין לא פיתח ולא רצה לפתח שום שיטה מדעית, וכבר מההתחלה הצהיר שהוא חוקר את עצמו בלבד ושהמסקנות הספקניות שלו חלות עליו בלבד ולא על שום אדם אחר . הוא עשה מן ספירת מלאי באמצעות אינטרוספקציה, שמטרתה הייתה לדעת ולהשיג את האמת האישית והייחודית של עצמו . בדומה 2 לפ...  To the book