סיכום: בזכותם של מרחבים עמומים

150 | מקרב ומרחיק ׀ בועז צבר ההוויה האנושית המתקיימת בו . מרחב המציאות האנושית בבית הספר הוא מרחב עמום, סבוך וסמיך, שגבולותיו נזילים ושרויים במתח דיאלקטי מתמיד . מרחב עמום, כפי שלימד קארל פרנקנשטיין ( 1981 ) , אינו מרחב רב - משמעויות או חסר בהירות, אלא הוא "קיום ביחד של מצבים מנוגדים, של תכונות מציאות מנוגדות [ . . . ] במושג העמימות מובלעים ניגודיותם של הערכים, היעדר האחדות והמתיחות הנובעת מהיעדר אחדות זה" ( עמ' 8 ) . העמימות קוראת תיגר על השאיפה האידיאליסטית עתיקת היומין לכונן מרחב פדגוגי אוטופי, נטול סתירות ומתחים פנימיים, המבוסס על אמיתות חד - משמעיות ( טבעיות או רציונליות ) . יומרה אוטופית זו נתפסת לא רק ככוזבת ומשטיחה מבחינה אפיסטימולוגית, אלא אף כמסוכנת מבחינה פדגוגית - פוליטית, משום שהיא מאיימת לקצץ ולבטל 1 מרכיבים והיבטים קריטיים, שאינם בני כימות, במכלול אנושיותו של האדם . העמימות מביאה אפוא לידי ביטוי את איכותה הקיומית המיוחדת והמורכבת של המציאות הפדגוגית בבית הספר, של מה שישעיהו ברלין ( 1998 ) כינה "החיים הממשיים" : "אותו מרקם עמום, אבל רצוף, עשיר ומלא – רצף הניסיון הבין סובי...  To the book