ממדים רדיקליים-קיומיים בתפיסת המחנך של יאנוש קורצ'אק

90 | מקרב ומרחיק ׀ בועז צבר קורצ'אק כותב מתוך הרהור פנימי, מתוך תיאור ודיון בדילמות וחוויות אישיות של כעס, צער, שמחה ותקווה שחווה עם תלמידיו בפנימייה בחיי היום - יום . הוא שב ומציין את חשיבותה של ההתנסות הפדגוגית האישית, הבלתי אמצעית, הסובייקטיבית והבלתי מומשגת ; הוא מתנגד באופן נחרץ ליומרתו של השיח המדעי והתיאורטי למצוא נוסחה כללית לחינוך, ומאמין כי עמדה מעיינת גרידא מנתקת ומרחיקה את המחנך מחיוניותו של המעשה . "הספר על נוסחאותיו המורכבות הכהה את המבט, עייף ואפילו שחק את המחשבה", הוא כותב, "רק מה שאני רוכש בעצמי מתוכי ומתוך הילד שאני פוגש, הוא בעל ערך אמתי" ( ,1963 עמ' 41 ) . ברוח אקזיסטנציאלית זו שב קורצ'אק ומדגיש את חשיבותה של ההתנסות בפרקסיס ואת ערכה הקיומי של הנאמנות לדרך האישית - "פעמים הרבה אני מוותר על התיאוריה, ולעיתים רחוקות – על עצמי", הוא שב ומעיד ( תשל"ח, עמ׳ 252 ) . ממד קיומי נוסף מתגשם בפרשנות שמעניק קורצ'אק לתכליתה של הפעולה החינוכית ולתפקידו של המחנך במסגרתה . בעיוננו הקודמים ראינו כי בליבה של הפילוסופיה הדיאלוגית עומדת חוויית ההתקשרות כשער למימוש אנושיותו של האדם ( בוב...  To the book