מרכיב האישיות בדמותו של המחנך

84 | מקרב ומרחיק ׀ בועז צבר ומשפיעים יותר . על רקע זה מתבהרת אמרתו המפורסמת של בובר ( 1973 ) "לא ההוראה מחנכת, כי אם המורה הוא אשר מחנך" ( עמ' 249 ) . עמדה קיומית זו גורסת כי בתחום החינוך לא ניתן להפריד בין האיש ובין יצירתו, הפרדה שתיתכן אולי במלאכות ובאומנויות אחרות ( בעבודתו של הצייר, של המלחין, של המהנדס ) . המחנך משפיע באישיותו ובאנושיותו לא פחות ואף יותר מאשר ביצירתו ובתורתו . מהדגשת היסוד האישיותי ביחסים הפדגוגיים עולה כי איכותה העמוקה של הפעולה המחנכת מתבססת על הזדהות ועל השראה יותר מאשר על כל בסיס אחר . תובנה זו, השבה וחוזרת בעיוננו עד כה, מרמזת כי השפעת הפעולה החינוכית אינה רציונלית ואינטלקטואלית בעיקרה, אלא רגשית וקיומית . כלומר החניך מזדהה תחילה עם אישיותה של המחנכת ועם עוצמתה האנושית, ומתוקף זאת ורק אז – עם תורתה, עם דעותיה ואמונותיה . חינוכו המוסרי של הילד, כפי שלימדנו ברונו בטלהיים ( 1980 ) בהתייחסו להשפעתן המחנכת של אגדות הילדים, לא נוצר מתוך שכנוע רציונלי של הילד בעדיפות של הטוב על הרע, אלא מתוך הזדהותו עם דמות הגיבור ועם מעלליה : אין הילד מזדהה עם הגיבור הטוב בשל החיוב...  To the book