זיקה מעשית: פרקסיס חינוכי

יסודות חינוכיים : על איכותה הרדיקלית של "הזיקה הפדגוגית" | 41 העמדה הראשונה היא העמדה הדטרמיניסטית, הנוטה לרדד את קיומו של האדם ולהכפיף את הווייתו לכוחות "גורל" חיצוניים שאין לו שליטה עליהם ( היסטוריה, פסיכולוגיה, דמוגרפיה, ביולוגיה וכו' ) . על פיה, התנהגותו, תודעתו, הישגיו ויכולותיו של הילד הם כורח הנסיבות הכפויות עליו מלידה ( או מגורל ) – הבית שממנו הוא בא, הגנטיקה של משפחתו, תרבות השכונה שבה נולד, אופיו המולד וכיוצא באלו . העמדה הדטרמיניסטית מאפיינת את חשיבתם של רבים, גם אם שלא מדעת, אולי משום שהפסיביות שביסודה מבטיחה נוחות פסיכולוגית ואף נחמה ; היא מאשרת ומכשירה את קיומו של המצב הקיים, את ההנחה ש"ככה זה" וש"אין בעצם מה לעשות" . בישיבות הפדגוגיות שבהן דנים המורים במצבם הלימודי של הילדים המתקשים בכיתה מוקדש רוב הזמן לאישור הקיים ולניחום הדדי – "המצב מוכר", "הוא מתקשה גם אצלי", "גם אחותו הייתה כזאת" . ההכרה המשותפת מכשירה כביכול את הבעיה ומאשרת את חוסר המעש ; את ההנחה הקדמונית כי תנועתו של העולם כפויה עלינו ונמצאת מחוץ לשליטתנו . אלא שעמדה זו מושתתת על פסימיזם קיומי, משום שהיא אינה מו...  To the book