זיקה אתית: דיאלוג ואהבה

יסודות חינוכיים : על איכותה הרדיקלית של "הזיקה הפדגוגית" | 39 זיקת ההתקשרות מבקשת לפרוץ את דפוס "אני - לז" – הנהלים, הקלישאות והחישובים – דפוס שמאיים לרוקן את המרחב החינוכי מתוכן אנושי . היא באה לידי ביטוי בדחף להתקשרות בין - אישית, לא בתאוריה ובהפשטה, לא כ"ערך סגולי" או כ"מידה טובה" ולא "בזמן מן הזמנים", אלא בהווה ובמעשה : בפגישה, בדיבור, במחווה, ובמעשה שיסודו בכוונה ( בובר, ,1973 עמ' 115 ) . מלאכת החינוך פועמת אז את פעימתה הראשונה ברצף הסיטואציות שבהן מתנסה המחנך בזיקות ממשיות של התקשרות עם תלמידיו . "בראשית הייתה הזיקה", כותב בובר ( עמ' 14 ) . יסודן של זיקות אלו טמון קודם כול בנכונותו של המחנך לפגוש באנושיותם של תלמידיו . אין זו נכונות החותרת להישגיו הלימודיים או החברתיים של הילד, והיא גם אינה ביטוי לשביעות רצונו של המחנך ממנו ( אם כי אין כל רע באלו כשלעצמם ) ; היא בבחינת הודאה בייחודיותו הסובייקטיבית של הזולת, ביטוי של מתן כבוד לעצם נוכחותו ( האונטולוגית ) בעולם, לעצמיותו, ל"צלם האלוהים" שבו, לעובדת קיומו הבלתי ניתנת לערעור . זיקתו האתית של המחנך איננה מובנת מאליה, הן מפני שהיא כרו...  To the book