הִתקשרות

שלושה יסודות קיומיים | 33 יכולה להתקיים רק במסגרת של "יחסי אהבה" . בתחומם מתאפשר איחוד עם מי שמחוץ לאדם עצמו, "בתנאים של שמירה על ייחודיותו ועל שלמותו העצמית של האדם" ( שם, עמ' 38 ) . האהבה מסייעת לאדם להתגבר על הרגשת בדידותו ונפרדותו הקיומית, ועם זאת מתירה לו להמשיך להיות הוא עצמו ולשמור על שלמותו . "באהבה אתה מוצא את הפרדוקס של שתי נפשות שהיו לאחת ובכל זאת נשארו שתיים", בניסוחו של פרום ( עמ' 26 ) . בזכות היגיון פרדוקסלי זה - של השונות שבאחדות, של מתח המרחק שבין האדם והעולם – מתקיימת אנושיותו . נקודת מבט נוספת על מורכבותו הפרדוקסלית של המצב האנושי ועל חשיבותה של ההתקשרות בהתמודדות עימו מצויה במתח בין שני דפוסי קיום עקרוניים שעליו עמד מרטין בובר : "אני - הלז" ו"אני - אתה" . בביטוי "אני - לז" ביקש בובר ( 1973 ) לציין דפוס קיומי אדיש ובלתי אישי, המאפשר לאדם להתמודד עם עוּלה הבלתי נסבל לעיתים של המציאות דרך הסתגרות בד' אמותיו והימנעות מן הדיסוננס ומן המאמץ הכרוך בהכרה באנושיותו של הזולת . אלא שבובר ציין כי בתחומו הקרתני והפונקציונלי של דפוס קיום חד - ממדי מעין זה מצטמצם ממילא גם פוטנציאל ...  To the book