|
|
פרק רביעי : תיאור מקרה | 105 מעניין ומגוון . ריבוי הטקסטים היה, לטעמי, משמעותי בפני עצמו, עוד לפני העיסוק בתוכנם, והציג פנים רבות של זהותה . היא דיברה על בחירותיה בסגנונה 4 בסוף הישיר, בקצב דיבור אופייני, איטי ומגומגם, בעוד אני מתעדת את דבריה . התהליך, אחרי כמה שבועות, נתתי לה דף מודפס שבו, באותיות בולטות, תקציר של הטקסט שבחרה, ומיד אחריו, בגופן דק, הדברים כפי שהכתיבה לי אותם . 5 ב"על העיוורון" ( סאראמאגו, 2000 ) יש אישה רואה יחידה בעולם של עיוורים . היא צריכה להסתיר את זה שהיא רואה, וגם צריכה לסבול את הזוועה שהיא נחשפת אליה בתור רואה בעולם אכזרי של עיוורים . האישה ב״על העיוורון״ – זה אני . כולם עיוורים, ואני כמוה צריכה להסתיר את זה שרק אני רואה, כי אחרת אני אהיה בסכנה . זה לא סתם שדווקא אישה רואה, הנשיות היא זו שגורמת לה לראות . אם היה לי אומץ להגיד שאני רואה . . . אבל אין לי . אם ההורים שלי יראו – זה יהרוג אותם . "לא יכולתי לעשות עם זה כלום, אתה שומע יכולתי לגמגם" ( וולך, ,1992 עמ' 79 ) . יכולתי להתנגד, יכולתי להגיד משהו להורים שלי, יכולתי להפסיק את הפגיעה . אבל לא עשיתי את זה . פשוט...
To the book |
|
|