הטקסט המפתה

102 | לומר זאת אחרת : לדבר על גילוי עריות בשפת הספרות ובעיקר – היא דיווחה על יותר "ימים טובים" באופן אישי ובזוגיות . התסמינים הפיזיים לא השתפרו, היא עדיין הייתה חולה הרבה וסבלה בעיקר מדלקות באזור האגן . בדינמיקה שבטיפול ניכרו יחסים חמים יותר, ורחלי השתמשה בהומור שהתגלה כמאפיין את השיח שלה . הייתה תחושה כללית של עבודה ותחושה פרטית שלי כמטפלת קומפטנטית בדרך כלל . ההתקדמות, ההומור והחוויה הטובה שלי כמטפלת הפכו את רחלי ל"בת אהובה" . ציפיתי לפגישות עימה ומצאתי את עצמי חושבת עליה לעיתים קרובות . כשהייתי בחופשה בת שבועיים נתקלתי בשיר "הערה" של מאיר ויזלטיר, וחשבתי שהוא יהיה רלוונטי לה . כשחזרתי סיפרתי לה על כך . עוד לפני שקראה את השיר, היה ניכר שרחלי מתקשה מאוד להתמודד עם פעולה זו . היא אמרה שאין לה סבלנות היום לקרוא טקסט, נראתה מבועתת ושאלה אותי בציניות אם אני מביאה לכל המטופלות שלי שיר מהחופשה . בשיחה שניסתה לפרום את הקושי, הבנתי כי רחלי נחרדת מ"עול הבת האהובה", חוויה מוכרת לה מהפגיעה, אז הרגישה שסומנה על ידי הדוד כחביבה עליו ביותר ולכן גם הנפגעת . הרגשתי שהחיבה שלי אליה מציפה, מסוכנת ומפתה...  To the book