פרק שני : העצמי הכוזב והדיאלוג הכוזב - החיים הלשוניים של נפגעות גילוי עריות | 53 עריות ולפגיעה מינית בילדות . התנועה העולמית של דיווחים על הטרדות מיניות של גברים בעלי שררה שלא פסחה גם על ישראל, כתבות בתקשורת האלקטרונית ודיווחים בעיתונים, מעידים כולם לכאורה על שינוי מודוס השיח ופריצת הטאבו . נראה כאילו גילוי עריות כבר איננו נושא מושתק, והדיבור עליו אינו עוד בחזקת טאבו . ואולם אף שברור ששינוי אכן מתחולל, עדיין אפשר להבחין בפער בין שיעורי הדיווחים על הטרדה מינית לבין שיעור הדיווחים על גילוי עריות שהוא זניח יחסית . כאשר בכל זאת מתקיים שיח על גילוי עריות, הוא יותר בחזקת "רעש" חד - צדדי ( למשל בכתבה תקשורתית ״צהובה״ ) המשמש דווקא כדי לאכוף את ההדחקה הדיאלוגית החברתית . נראה כי בבת אחת הגענו משתיקה מוחלטת – ממה שהיה טאבו מטיל אימה, כדבריה של שמפיין ( 1996 Champagne, ) , לדרגה של רעש שבה קולות של ילדים נפגעים ושל נשים נפגעות שוב אינם יכולים להישמע באופן אמיתי . הרעש, כמו השתיקה, מְמסך את השיח הרלוונטי, ויוצא אפוא שבפועל הוא עדיין אינו דיבור דיאלוגי ומונע שיח כזה . כדי לעודד תהליכי החלמה מגילוי...
To the book