|
|
פרק שני : העצמי הכוזב והדיאלוג הכוזב - החיים הלשוניים של נפגעות גילוי עריות | 45 לתופעה, אפשר לומר שתוצאה כמעט בלתי נמנעת של הדיכאון היא הצמצום . יעל התייחסה להימנעות מחברת אנשים אחרים, באומרה כי אינה יכולה לשאת את שיחת החולין, שכן היא מרגישה שכאשר היא מדברת, היא "משקרת כל הזמן . ומי שמדבר איתי לא מדבר 'איתי באמת', אלא עם החלק שלי שמדבר . כשיש אורחים בבית, אני מעדיפה להיכנס הביתה מדלת המטבח האחורית וללכת ישר לחדר . אפילו שלום אני לא יכולה להגיד" . כך, האינטראקציה הדיאלוגית מצטמצמת למינימום . הנפגעת בוחרת להימנע מהדיסוננס, מהקונפליקט, במחיר של "להיות פחות", ובאופן זה נמנעת ככל האפשר מן הדיאלוג הכוזב . חשוב לציין כי מחיר כבד מאוד של צמצום זה הוא הדרה מהמשחקיות ומהיצירתיות של המעשה הדיאלוגי : על פי ביליג ( 1999 Billig, ) , דיבור אותנטי כמוהו כמשחק, ריקוד זוגי של הקשבה ודיבור . הימנעות ממנו אומנם שומרת על הנפגעת המדברת מפני השמעת קול לא אותנטי ומחוויה של זרות שלה מפני עצמה, אך גם מותירה אותה מחוץ למרחב יצירתי ומשחקי . צמצום זה מוליד בין השאר בידוד חברתי : "הצורך להעמיד פנים ולשמור על סודיו...
To the book |
|
|