751 א ב בחייהם של הומוסקסואלים הוא טרגדיה ; מכיוון שילדים היו הדבר הכי חשוב בעולם, הם הפכו לסמל הכישלון שלי . הורי עודדו אותי להתחתן עם אישה ולהקים משפחה, ואותה דרישה הדהדה מכל יתר עברי העולם . במשך שנים נדדתי בין מערכות יחסים עם גברים למערכות יחסים עם נשים . אהבתי חלק מהנשים שאיתן הייתי בקשר אינטימי, אבל אם ילדים לא היו מחצית המשוואה, לא הייתי טורח לטפח את המחצית האחרת . הכרתי סוף-סוף בכך שאני באמת הומוסקסואל רק כאשר הבנתי שהומוסקסואליות אינה עניין של התנהגות אלא של זהות . בשנות התבגרותי נראה לי שזהות זו אינה עולה בקנה אחד עם אבהות . הרעיון הבלתי מתקבל על הדעת שאהיה הורה הומוסקסואל הטרידה אותי אז, מכיוון שחשבתי שילדַי יהיו ללעג ולקלס אם יגדל אותם אב הומוסקסואל . המחשבה הזאת כללה בתוכה יסודות הומופוביים שהפנמתי, אבל היא לא היתה מנותקת מהמציאות החברתית . אמנם למדתי יותר ויותר לייצג את עצמי ולעמוד על שלי, אך חששתי לסבך אחרים . בילדותי הציקו לי ללא רחם כי הייתי שונה, ולא רציתי לאלץ אף אחד אחר לעבור חוויה דומה . בעשרים השנים שחלפו מאז השתנתה המציאות החברתית מספיק כדי לפוגג את ייסורי המצפון...
To the book