|
|
102 פרק שלישי וָאֶחְפֹּר יוֹם וָלַיְלָה אֵת קִבְרֵיכֶם, חָפוֹר וְהָלוֹךְ לְבַקֵּשׁ שְׂפוּנֵי חַיִּים מִחוּץ לִגְבוּל שָׁרְשֵׁיהֶם וּמִתַּחְתָּם, וְהֵם בָּעֵת הַהִיא מִנִּי וָמַעְלָה עַל - עִיר וּמְתִים, עַל - הַר וָגֶבַע רָגְשׁוּ, וּלְעֵינֵי כָל - הַמְּאוֹרוֹת רָעַשׁ פִּרְיָם, וּפְעָמִים שֶׁבַע חָזְרוּ עַל מְחוֹלָם 32 השיר מבטא היטב את המתח בין 'העולם הישן', עולם המסורת, לבין חייו של היהודי המודרני שנפרד זה מכבר מעולמה המסוגר של המסורת . העולם הישן ניתק מן החיים במציאות המודרנית, ואין עוד מי שיבטא את ערכיו התרבותיים בחיים החדשים . הדובר בשיר חופר 'במחילות עפר ובמחשכים' כדי להציל מן העולם שנחתם את האוצרות שירדו למצולות קבר : אַבִּיטָה, אֶרְאֶה — וְלֹא אַכִּירְכֶם, זְקֵנִים, מִתּוֹךְ אוֹתִיּוֹתֵיכֶם לֹא תַבֵּטְנָה לִתְהוֹמוֹת נַפְשִׁי עוֹד עֵינַיִם פְּקוּחוֹת, עֵינַיִם נוּגוֹת שֶׁל יְשִׁישֵׁי קֶדֶם, וְלֹא - אֶשְׁמַע עוֹד מִשָּׁם אֶת - לַחַשׁ שִׂפְתוֹתֵיהֶם, הַדּוֹבְבוֹת בְּקֶבֶר נִשְׁכָּח מִנִּי רָגֶל . 33 ביאליק ניסה לגשר בין העולם הישן, החתום בפני הדור הצעיר, ובין החברה היהודית שפנתה ע...
To the book |
|
|