הרובד האידאי − היפוך הקערה

159 הקיום . לוין נוטל את המאבק התיאולוגי ומנגח אותו באמצעות עצמו . את הפרק החמישי במחזה הוא מקדיש לדיונים בין החברים ואיוב על שאלת קיומו של האל − ובמיוחד סביב האמירה ״אני מאמין״ . איוב אומר : ״עולם שבו נמצא איוב / אינו מכיל את אלוהים ! ״ ( עמ' 76 ) , ואילו חבריו מנסים להפריך את ההשקפה האינסטרומנטלית ביחס לאלוהים : ״האם אלוהים קיים כאשר אנו מאושרים / ונעלם כאשר נעלם לו אושרנו ? ״ ( עמ' 78 ) , ואילו בלדד מנסה לשכנע באיומים : ״אתה לא קיים ! / אף אחד הנמנה עם חברתנו / לא ינבל את פיו כנבלה ! ״ ( עמ' 80 ) . הפרק השישי הופך את הקערה על-פיה, ועצם האמירה ״אין אלוהים״ היא מעתה המפתח להמשך קיום מוצלח . שלושת החברים משכנעים זה את זה, שרצוי וכדאי לבטא את המילים ״אין אלוהים״ . המסקנה הלוינית ממצב דברים זה היא בעצם המסקנה הנוצרית : אמת המידה הנכונה לקיום האנושי בהיעדר אלוהים הוא העיקרון האנטי-כריסטי ; הייאוש הוא המגע הקרוב ביותר עם ה"עצמי" ; הוא ההיפוך הקיצוני של שלוש מתוך שבע המידות הטובות, virtue-ה 242 כי הנוצרי : תקווה, אמונה, אומץ . ב שקיעת הלץ מעיר אריה זקס, סיפורי איוב וישו עצמו על הצלב, נתפרשו...  To the book