פנחס שדה והדרמה הרומנטית כביוגרפיה טרגית

79 שימשה לו, בין השאר, אמצעי למהפכה . הזיהוי המוחלט בין הסופר פנחס שדה ובין המספר בגוף ראשון מסביר את ההשפעה של האותנטיות והאמינות שהקרין ספרו בפרוזה החיים כמשל ( 1958 ) . שדה עיצב מעין אוטוביוגרפיה אישית-מיסטית חדשה בספרות הישראלית שהתאפיינה ברוח אנטי-לאומית ואנטי-יהודית . הכתיבה החדשנית והמהפכנית עוררה תגובות רבות . ההתקבלות של החיים כמשל הייתה קוטבית ; מצד אחד עורר הספר זעם בקרב המבקרים, מצד אחר − הערצה, לא רק לספר אלא גם לסופר . הזעם התעורר גם משום שהמבקרים לא ראו בספר רק טקסט ספרותי, אלא גם רצון של שדה לייסד אמונה או כת אלטרנטיבית . ברוך קורצווייל הזהיר : ״הספר הוא סימפטום רציני משום שהוא כתוב בכישרון, והוא פותח את עינינו לראות את סם המוות בכל מיני גילויים של ׳כשרונות׳ ושל אינטלקטואליות מושחתת [ . . . ] סימפטום לניהיליזם הולך וגובר 133 קורצווייל האשים [ . . . ] החיים כמשל הוא פרח נוסף בין פרחי הרעל״ . את שדה גם באנטי-יהודיות ובפרנקיסטיות . מצד אחר, חיים באר סבר שאמנם קטעי ההגות אינם טובים אבל החלקים האוטוביוגרפיים הם מלאי עוצמה . לדבריו : ״הכוח שעומד לאוטוביוגרפיה זו לעורר בקורא ר...  To the book