כניסה אל הרליגיוזי הלא־ממוסד

73 המדינה היהודית, נתפשה כמי שתרבותה ניתנת לפענוח בעיקר על-פי הציר הפרשני היהודי, ואולם ראייה מדוקדקת יותר תוכיח כי בעצם היצירות הישראליות קרובות יותר ממה שנדמה למסורת המערבית המכילה יסודות מן המסורת הנוצרית ומתמודדת איתה בדרכים שונות . וכך אומר מיכאיל בחטין באותו מכתב ל נובי מיר על הגלגול הבין- תרבותי : קיימת תפיסה עיקשת מאוד, אבל חד-צדדית, ולכן שגויה, ולפיה, כדי להבין טוב יותר תרבות זרה צריך כאילו לעבור להתגורר בתוכה, ותוך שכחת התרבות של עצמנו, להסתכל על העולם בעיניה של התרבות הזרה . תפיסה כזו היא, כפי שאמרתי, חד-צדדית . כמובן, מידה ידועה של היטמעות בתרבות הזרה, היכולת להביט על העולם בעיניה, היא מומנט הכרחי בתהליך הבנתה . אך אילו ההבנה הייתה מסתכמת במומנט יחיד זה, היא הייתה נעשית לפעולה של שכפול פשוט, ולא הייתה נושאת בחובה שום דבר חדש ומעשיר . הבנה יוצרת לא מוותרת על עצמה, על מקומה בזמן, על תרבותה, ואינה שוכחת דבר . דבר חשוב ביותר עבור ההבנה הוא הימצאותו של המבין − בזמן, 127 במרחב, בתרבות − מחוץ למה שברצונו להבין הבנה יוצרת . הברית החדשה, הזר בתוך הספרות הישראלית, הופכת מטאבּו מוחלט ...  To the book