אב ובן

56 לתאר את האמונה כתנועת הזדהות, שעלינו לקרוא לה ראשונית, עם גורם אוהב ומגן . כדי להתמודד עם הרגשת פרידה חסרת תקנה, האדם המערבי מכונן מחדש [ . . . ] המשכיות או מיזוג עם ה א חר, שאינו מזין 87 ואימהי, כי אם סימבולי ואבהי" . בשירתו האקזיסטנציאליסטית, האירונית של נתן זך, אוצר המסמנים של הסימבוליקה הנוצרית הוא תגובה על היעדר, על החמצה, על תהליכי נפרדוּת מאב ומאם וביטוי של כמיהה לקִרבה, למהות רוחנית מנחמת . דמותו של ישו מגלמת בעולמו השירי את הגעגוע לנרטיב האינטגרטיבי הגואל של מהגר מאירופה המשכילה, מן ה"לוֹקוּס" הישראלי השחוּן והגעגועים להתגלות האידיאה המקורית . זך נזקק לדמות של ישו לא רק כדי להשמיע את הקול הרומנטי המר, אלא גם כדי להשמיע את קול המהגר הנאבק במציאות קונקרטית ומנוכרת . ההקשר הביוגרפי פועל, אם גם בצורה אחרת, במחזותיו של חנוך לוין . גם אצלו חוויית היתמוּת מאב מוליכה אל מחזות הבשורה והטקסטים האוונגליוניים, אל הדמות שהיא בו-בזמן הן הבן והן האב . כך בטרילוגיה של המחזות המטאפיסיים התרים אחר משמעות לקיום וסיבה לרוע − הוצאה להורג ( 1979 ) , יסורי איוב ( 1981 ) , הזונה הגדולה מבבל ( 1980...  To the book