בפתח הספר

12 של ישו בירושלים, ובעודו כורע תחת עול הצלב והנוגשים, מחתה במטפחתה את פניו המדממים והמיוזעים . על המטפחת הופיע דיוקנו של ישו, שלא נמחה ממנה . מכאן שהמטפחת של ורוניקה היא אובייקט הטְבעה של פני ישו בעודו הולך בדרך הייסורים . הנצרות ביקשה שגם המופשט יהיה מוחשי ; דמו של ישו הטביע את דיוקנו על הבד, וזיעתו האמיתית היא-היא שמבשמת אותה . יתרה מזאת, השם עצמו, ורוניקה, הוא צירוף שחציו האחד בלטינית וחציו האחר ביוונית : Vera Icona − איקונה אמיתית, "הדמות האמיתית" . יש שדרשו את השם ורוניקה כגלגול של הביטוי, ואולי אפילו המציאו דמות של קדושה לצורך הדְרש הזה . כמו תווי הפנים הנראים והבלתי-נראים בו-בזמן על גבי מטפחתה של ורוניקה, מבצבצת הברית החדשה במארג הטקסטואלי של הספרות הישראלית . במסות אלה אבקש לעקוב, או לבלוש, אחר הופעת הפנים שבמטפחת, מעין "בבואה כמוסה" בלשון הצילום ; למפּות את הזיקות המגוּונות שבין הספרות הישראלית לטקסט האוונגליוני ולמסורות הנוצריות . שכן, כל טקסט הוא סוג של אריג שיש בו נוכחות או הטבעה של דמות ; בין שזה בעל היצירה או מושא היצירה . אטימולוגית, המילה "טקסט" עצמה פירושה בד, אריג . ...  To the book