|
|
אַתְּ זוֹכֶרֶת, אָמַרְתִּי לָהּ, אֶת הַזְּמַן שֶׁהָיִיתִי בַּת שֵׁשׁ ? חָפְפוּ אֶת רֹאשִׁי בְּשַׁמְפּוֹ וְכָכָה יָצָאתִי לָרְחוֹב . רֵיחַ הַחֲפִיפָה נִמְשַׁךְ אַחֲרַי כְּעָנָן . אַחַר ‑ כָּךְ הָיִיתִי חוֹלָה מִן הָרוּחַ וּמִן הַגֶּשֶׁם . עוֹד לֹא הֵבַנְתִּי לִקְרֹא אָז טְרָגֶדְיוֹת יְוָנִיּוֹת, [ ומכאן שב השיר והוקרא : ] אֲבָל רֵיחַ הַבֹּשֶׂם נָדַף | וְהָיִיתִי חוֹלָה מְאֹד . הַיּוֹם אֲנִי מְבִינָה | שֶׁזֶּה בֹּשֶׂם בִּלְתִּי טִבְעִי . מַה יִּהְיֶה אִתָּךְ, הִיא אָמְרָה, | תָּפְרוּ לָךְ בֶּגֶד בּוֹעֵר . תָּפְרוּ לִי בֶּגֶד בּוֹעֵר, אָמַרְתִּי, אֲנִי יוֹדַעַת . אָז מָה אַתְּ עוֹמֶדֶת, אָמְרָה, אַתְּ צְרִיכָה לְהִזָּהֵר, הַאִם אַתְּ לֹא יוֹדַעַת מַה זֶּה בֶּגֶד בּוֹעֵר ? אֲנִי יוֹדַעַת, אָמַרְתִּי, אֲבָל לֹא לְהִזָּהֵר . רֵיחַ הַבֹּשֶׂם הַ ה וּא מְבַלְבֵּל אֶת דַּעְתִּי . אָמַרְתִּי לָהּ : אַף אֶחָד לֹא חַיָּב לְהַסְכִּים אִתִּי אֵינֶנִּי נוֹתֶנֶת אֵמוּן בִּטְרָגֶדְיוֹת יְוָנִיּוֹת . אֲבָל הַבֶּגֶד, אָמְרָה, הַבֶּגֶד בּוֹעֵר בָּאֵשׁ . מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת, צָעַקְתִּי, מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת ? ...
To the book |
|
|