פרק חמישי תמורות העִתים: בין שירה לבין פרוזה

בפומבי : "בכלל ניתן לומר שהשיר הבודד לדליה [ כך במקור ] , בזיקתו לנופים המיוחדים, ליער, לַחַמָה, עושה רושם חזק, שפוחת כשאותו שיר נקרא בקובץ, ששיריו הופכים מניה ‑ וביה לקונטקסט ביקורתי . כל שיר לחוד הוא יפה . כולם יחד חושפים את מגבלות שירת דליה . [ . . . ] שירת דליה צריכה להשתחרר ממעגל הקסמים הצר . היא מסוגלת לפרוץ מעבר לגבולות הגיאוגרפיה של אקזוטיקה פרטית, אמנם לגיטימית, אבל משעבדת" ( קורצווייל ,1965 כתמי אור , עמ' 43 ) . דומה שקורצווייל לא היסס לנגח באמצעות תלמידתו לשעבר את תלמידו לשעבר נתן זך . בכותבו את הדברים הבאים על חורף קשה , מתח קורצווייל ביקורת לא רק על שירי רביקוביץ, אלא בעקיפין גם על זך, שבמאמרו הנודע "הרהורים על שירת אלתרמן" ( זך 1959 ) האשים את אלתרמן בכתיבה מכנית ועקרה, המשועבדת לקצב המונוטוני של הריתמוס . וכך כתב קורצווייל : דומני שאפקט בו משתמשת שירה בתדירות מקפח מקסמו הפיוטי והוא שמאיים על שירי דליה . [ . . . ] המלים המשביעות, בחירתן ומקומן בתוך השיר הבודד, מעידות על כוח שירי, מוזיקלי, סוגסטיבי . אבל אם אותו אמצעי חוזר ושב כמעט בכל שיר, והרי נהפכת המוזיקליות למונוטוניו...  To the book