אמא

325 צפרירה שחם-קורן לא מכאן . כאן היו מרחבים צהובים, פתוחים, ומוקפים חומות שלא רואים . רק מרגישים . ליַלדוּת שלך אין זכר בתמונות . באלבום את נולדת במדי הגימנסיה והמשכת משם עד שעברת אל העולם שלנו שנמצא כאן, בעמק, בקיבוץ . מה לך ולכל זה ? איך גלגלו אותך החיים למקום הזה ? פעם סיפרת לי הרבה ואחר-כך באו כל השנים שכאבתי את מה שלא סיפרת וכבר לא היה לי את מי לשאול, רק להשלים את התמונה שבתוכי שמְשָנָה פנים ללא הרף . המשפחה הגדולה שנשארה 'שם' הייתה שייכת לך . לא תפסתי שהיא גם המשפחה שלי, שהייתה ואיננה . המשפחה שלך הייתה דו-ממדית, דחוסה בין דפי הקרטון השחורים של האלבום . המשפחה הגדולה שלי, היו כל האנשים של הקיבוץ ואותם בני עיר שבאו לבקר אותך ואת אבא . כשבאו, תמיד נדרכתי, עוקבת אחריכם בעינַי, מנסה לא להחסיר אף מחוות יד או הבעת פנים . אִתם הייתם אחרים, דיברתם בשפה שאני לא מבינה, שפה שגם היא הייתה שייכת לעולם האחר הלא מושג . זה היה המקום שידעתי שאין לי כניסה אליו ואולי גם לא תהיה . יידיש הייתה הטריטוריה הפרטית שלכם . חורף . כל-כך קר לי . הרגליים שלי קפואות . אני חושבת על מעילי הפרווה שבתמונות ועל הש...  To the book