לאן אֵשׂא את הַבֶּכֶה

254 חסד נעורים והצטרפה ל'חבורת העמק' החלוצית, והייתה בין סוללי כביש עפולה-נצרת . בין מייסדי החבורה, שלאחר מכן הפכה לחלק מעין חרוד, היה בחור צעיר בשם דוד מלץ ( לימים סופר ומחנך ) ובין השניים פרחה האהבה, ונולדו ילדיהם אוריאלה ורפי . יהודית ודוד, שניהם אנשים עמוקי-מחשבה וסעורי-נפש, חיו יחד חמש- עשרה שנים, עד שהחליטו לפנות כל אחד אל דרכו ואל אהבתו . לאחר פרידתה מדוד מלץ, נישאה יהודית לחבר הקיבוץ, נחום בנארי, ושניהם יצאו לשליחות לתנועת 'החלוץ' בוורשה, פולין . אמצע שנות השלושים ובאירופה כבר רוחשים גחלי המלחמה . תוך כדי פעילותה התנועתית בוורשה, מצאה יהודית זמן קצר ונסעה ללבוב להיפגש מחדש עם בני משפחתה . זו הייתה פגישה שמחה ומרגשת, לאחר חמש-עשרה שנות פרידה וגעגועים, ולא ניבא להם ליבם כי זו פגישתם האחרונה, ולא ראו את האימה שכבר רבצה בפתח . יהודית ונחום חזרו מהשליחות לקיבוץ, אך ב- 1942 החליטו לעזוב . באותה שנה כתבה יהודית את השיר "עוֹלָמךָאֱלוֹהַ", שבו קוננה על בני משפחתה שנספו בשואה . הקשר החם עם עין חרוד נמשך . ילדיהם ונכדיהם של יהודית ונחום חיו בקיבוץ, ובאותם ימים של פסח תש"ח, כאשר בני המשפחו...  To the book