געגועים למבט מֵבין

186 חסד נעורים מתוך תודעה היסטורית, כפי שמציינת שרה עצמה במקומות אחדים, כאשר היא מעתיקה רשימות שונות שלה לתוך היומן ומעירה : "למען ההיסטוריה" או "לדורות הבאים" . האם רצתה שנקרא את יומנה ? שנדע על רקמת חייה הסבוכה והמפותלת ? אחרת, איך אפשר להבין את המילים "למען ההיסטוריה", אם לא בצורך העמוק לספר את סיפורה האישי במלואו, גם אם יש בו חלקים כואבים . "לדורות הבאים" מובנו — הייתה משמעות לחיי, לעשייה לנתינה ולהקרבה, ליצירה שהייתה חלק מהשלם שנקרא אישה, קיבוץ, חלוציות . אולי כל זה נובע מהפחד לחלוף מבלי להשאיר חותם, ולכן יש לה הכרח פנימי לכתוב, כדי שנדע את סיפור חייה . על סיפון האונייה עומדת שרה, אישה צעירה בראשית חייה, מלאת חלומות ותקוות וכותבת ביומנה : " 1924 . 9 . 51— עזבנו באחת בצהריים את יבשת אירופה . מודה לכל היקום את אושרי הפנימי . ילדי, ילדי מתקרב ! מודיע לי את בואו . דוד התדע ? האומנם הפלא קורה לאלף אלפים אימהות, למרות שאני מרגישה כאילו הפלא קורה בפעם הראשונה . " שרה נולדה בכפר קטן בגבול הונגריה-אוסטריה, למשפחה מסורתית, שמנתה שנים-עשר בנים ובנות . בילדותה עברה המשפחה לוינה, שם הייתה שרה ...  To the book