בחלוק לבן

166 חסד נעורים יוצאת לדרך בגשם וסערה . ארבע שנים של חיי דוחק, שבהן יצטופפו בדירת גג קטנה, עד שיוכלו לחזור הביתה . חנה בת השבע-עשרה מתחילה את לימודיה בקורס לאחיות, אך בגלל מחסור בכוח עבודה מקצועי, היא מגויסת, עם אחיות נוספות, לנסוע לחזית וללוות משם את הפצועים אל בתי-החולים . היא עוברת לליטא, משלימה את לימודיה ומגיעה עד לניהול מחלקה בבית- החולים . תמיד היא בחלוק לבן, שעות רבות יום-יום, אך בשעות הפנאי המעטות שעומדות לרשותה היא מצטרפת לפעילות בתנועת 'החלוץ' . ושם, בפעם הראשונה, היא שומעת משליח של גדוד העבודה על הקומונה בארץ . מוקסמת מהסיפורים והשירים, ברור לה עתה שמטרתה להגיע אל הפלוגה בעין חרוד או בתל יוסף, שתי פלוגות, שהן למעשה קיבוץ אחד . מנחם, שליח הגדוד, מקסים אותה ומושך את ליבה, והיא כותבת : "מנחם נדלר היה מגיע, בחור מעניין, פתוח . לפעמים היינו קוראים יחד את האגדות של גורקי . ידענו לשמור על יחסים הוגנים . קיבלתי חינוך שמרני בבית והמשכתי וידעתי איך לשמור על גבולות מותרים . [ . . . ] באחד הימים הגיע ובישֵׂר לי שבישיבת המרכז האחרונה אישרו לי לעלות לארץ-ישראל . " האישור היה לחמישה-עשר בח...  To the book