שמש שקפאה

157 צפרירה שחם-קורן רחל, חברתה עוד מימי הגימנסיה . עכשיו, נדמה, כל החלומות כולם מונחים בכף ידה : היא בארץ-ישראל, בקיבוץ, ואֵם לילדה שהיא רק שלה, שהרי בחרה לחיות ללא בן זוג . כך היא רואה את העולם החדש ההולך ונבנה . כשהן מגיעות אל מחנה האוהלים, נופלת רחל על צווארה של סוניה בבכי ובהתרגשות, מסתכלת ארוכות בה ובבתה ולוחשת על אוזנה "כל המהפכות כולן בחיי אישה אחת קטנה — ציונית, סוציאליסטית ואפילו פמיניסטית . . . " הן צוחקות, ורחל נוטלת מידה את המזוודה ומראה להן את האוהל שבו יוכלו להשתַכֵּן . חדר האוכל שבצריף המוארך מלא ורועש וצפוף, אנשים נדחקים ליד שולחנות העץ הארוכים ואוכלים בחופזה מתוך צלחות הפח שלפניהם . יהודית הקטנה נצמדת אל גופה של סוניה, אך זו מביטה סביבה בסקרנות, והבעת המבוכה הרגעית שפשטה על פניה, מתרחבת לחיוך גדול . אז זה מה שמספרים על החלוצים, ככה חיים פה . . . אוהלים, צלחות פח, חום ואבק . המראה הזה, לא רק שאיננו מרתיע את סוניה, אלא להיפך, הוא עושה אותה למאושרת ; כעת תזכה להיות חלק מהמעשה הגדול שמסעיר את דמיונה, המעשה שייתן טעם לחייה . למחרת היום היא מתייצבת לעבודה בצריף בית-החולים, ו...  To the book