המרקם האנושי־הנשי של קבוצת החלוצות בקיבוץ

40 חסד נעורים הצועדות בראש האמינו כי הנשים בקבוצה יבואו בעקבותיהן, אך הן אלו שיַתוו את הדרך בה יש ללכת . כנשים מאמינות, אדוקות בדתן החדשה, שאפו ללכת שכם אחד עם הגברים, להיות שותפות מלאות בהגיית הרעיונות ובמימושם בחיי היום-יום . תודעת העולם החדש, שבו תיבנה חברה שוויונית וצודקת, הסעירה את רוחן ודמיונן והן התגייסו לכך במלוא מרץ נעוריהן, במלוא כוחן . לא הייתה זו גחמה חולפת שסחררה את ראשיהן הצעירים — אלא הייתה זו מחויבות לכל החיים . אחריות גדולה שהטילו על כתפיהן, לא נרתעות מהמהמורות בדרך, לא נסוגות מדרכן בשעות קשות של משבר . נאחזות היו במילים הגבוהות, כאילו בכוחן לברוא מציאות יפה וטובה יותר מזו האפורה שסביבן . ואולי אמת היא, כי בכוחן של מילים גבוהות המתרוממות מעל החולין, לזקוף את הראש ולשאת עיניים אל האופק הרחוק, שם טמונה ההבטחה שעדיין לא מומשה, אבל היא אפשרית להשגה אם נאמין ונשאף אליה בכל כוחנו . באמצעות המילים הן בראו מציאות שאִפשרה לשרוד את המצוקה בְּימים של בלבול ואובדן דרך . כאשר העמק להט בחום, המחלות והמוות הכו ללא רחם והגעגועים לבית ולמשפחה העציבו את הלב — הן דיברו על המעשה הגדול של ...  To the book