האחדת ההיסטוריה על־ידי ביטול הזמן הלימינלי

128 מסגרות מתעקמות על-ידי הסביבה ( לשם כך אין צורך במנגנוני כפיה פורמליים ) ומחשבת כפירה מונעת תגמולים ומטילה סנקציות בכל הקשור בעולם שמעבר ( למשל, הכופר בתחיית המתים אין לו חלק בעולם הבא [ משנה, סנהדרין י א ] ) . תפיסת הזהות של היחיד היא עצם היותו חלק מעולם חברתי שיש בו אחריות קולקטיבית ( "ישראל ערבים זה לזה" [ שיר השירים רבה יג ( ח ) , עמ' קסא ] ) . אם חיי היומיום מוכתבים ומוגדרים, וחיים אלה הם החיים הנכונים המעצבים את העתיד, הרי גם העבר חייב להיות ברור, חד-משמעי ודומה לדגם ההתנהגות האידאלית בהווה . מצב כזה הוא הכרחי, כדי שהעבר לא יהיה בכוח דגם להתנהגות סוטה וכדי שלא תהיה אפשרות ליטול צידוק מהעבר תוך תמיכת יתדות בגדולי העבר, שלא קיימו עדיין את התורה . אם אותם אישים נושאים את כל סמלי הזיהוי של ישראל, גם נימולים וגם מקיימים תורה ומצוותיה, הרי הם מופת אידאלי גם להווה . תפיסה כזו של העבר גורמת להאחדת ההיסטוריה על-ידי ביטול חלון הזמן הלימינלי שבתוך הרצף ההיסטורי, ותפיסת הזמן כולו כלא-התפתחותי : העולם הזה הוא יחידת זמן אחת, זמן ביניים לימינלי, בין העולם שלפני ובין העולם שאחרי . תפיסת זמן ז...  To the book