סיכום

106 מסגרות מתעקמות הוא בהיותו עולם מכין לקראת עולם אחר אידאלי . הביטוי הסמלי לתפיסה זו הוא הרחקת הגוף . ביזוי הגוף ודחייתו פירושו גם דחיית החברה שמחוץ למסגרת הכת, הרואה רק את חבריה כנבחרים . בתפיסת העולם המקראית יש תנאים להשקפות עולם מוניסטיות . הגוף והנפש הם יחידה אחת . הגמול הניתן לאדם הוא גמול בעולם הזה וצמוד למעשיו . אין סימנים לאמונה בדבר קיום נפרד של הנפש לפני הלידה . באשר לנפש אחר המיתה, נמצאים ביטויים פיוטיים-ספרותיים של ירידה לשאול וקיום צילי של גוף ונפש בשאול . נמצאים במקרא רמזים לקיום אמונה בהישארות הנפש ואף בתחיית המתים, אך אין פיתוח של "תיאוריה" בדבר מהות הקיום הזה ומכלל תפיסה מוניסטית לא יצאנו . בתקופת הבית השני אנו מוצאים השקפות שונות ביחס למהות הנפש . בספרים האפוקריפים הראשונים, מהתקופה הפרסית וההלניסטית, יש המשך להשקפה המוניסטית המקראית של שכר ועונש בעולם הזה . בסוף התקופה התלמיית עולים ניצנים של רעיונות דואליסטיים, שהולכים ומתחדדים במשך הזמן, בעיקר בכתבי כיתות מדבר יהודה . עולים הרעיונות בדבר הפרה-אקסיסטנציה של הנפש ושכר ועונש לצדיקים ולרשעים לאחר המוות . אצל האיסיים ...  To the book