|
|
205 ולחומר . כבשירו של יהודה הלוי : "עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם — / עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי : / עַל כֵּן בְבַקֵּשׁכָּל אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ / 'חֶלְקִי אֲדֹנָי ! ' אָמְרָה נַפְשִׁי" . וההסבר לא פחות רדיקלי : ארץ ישראל אינה ומעולם לא הייתה שייכת לבני אדם, אלא לאלוהים, שברא אותה ואת כל אשר בה . מעבר לכל בעלוּת אנושית, זמנית, הארץ שייכת לאל . בני האדם אינם אלא "גֵּרים ותושבים" בה . לכן אי אפשר לקנות או למכור אותה לצמיתות : "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" ( ויקרא כה 23 ) . העם מצוּוה על השמיטה כדרך ייחודית להנכיח את הקודש בלב החומריות והחומרנות, קודש בו חוברים זה לזה הארץ, האדם והאל . הארץ עצמה אינה ניתנת לניכוס או לבעילה לצמיתות . היא נמצאת בהיפוך מהכַּלָה — אלת הפריון, בת זוגו של בעל — שבציור של ליליין . הארץ היא בת חורין והיא זכאית למנוחה, במקביל למנוחתו של ה' : "שֵׁשׁשָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָוְשֵׁשׁשָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ : וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ ...
To the book |
|
|