תרומת האהבה

57 הצרפתי מרסל מוֹס את יסודה הקדום של המתנה המבוסס על החובה לתת, החובה לקבל, והחובה להחזיר מתנה כנגד מתנה . המתנה מכילה, לשיטתו, חלק מאישיותו של הנותן, חלק מרוחו, ולכן במוקדם או במאוחר חובה להחזיר את הרוח לבעליה . מוס מגדיר את המתנה כ"אחת מאבני היסוד האנושיות שעליהן בנויות החברות שלנו" . מנגנון המתנה על פי מוס מאזן את המשאבים ואת ההתנהלות הכלכלית של החברה, ומהווה את הבסיס גם לחילופי השיח התרבותי . בפסוקי הפתיחה שלעיל מתוארים חילופי התרומה בין אלוהים והעם בניסוח מורכב במיוחד, בו מתהפכים קבלה ונתינה, ובו מתגבר הארוס מבעד לשלבים מושהים של השתוקקות . קולות הפרשנים מעמידים על פסוקים אלה הד עצום של קולות המהווה, לכשעצמו, מעין "משכן של קולות", השזור וארוג בחירות של חידושי תורה, כבריאה מתחדשת של ההשתוקקות למפגש . ונקשיב לאחדים מהם . רש"י : "'וְיִקְחוּלִי תְּרוּמָה' — לי, לשמי" . ומפרש בעל "שפתי חכמים" את לשונו המצומצמת של רש"י כאן : "הא כל דבר שבעולם — שלו הוא" . כלומר, כל מה ששלהם קיבלו הרי בני ישראל מאלוהים, ולכן גם תרומתם היא כבר מענה, נתינה בזכות נתינה . אבן עזרא תוהה מדוע מתוארת נתינת התר...  To the book