בשחור ולבן: יום השואה

האזינו מבראשית 248 השנאה הזו בין בני אדם שבסופו של יום היו שכנים, למדו זה עם זה, קנו זו מזו, וחיו זו לצד זה . צעדנו משם, במזג אויר יפה, לכיוון הכללי שאבא זכר שבו נמצא בית הקברות היהודי של העיירה . כמעט ללא בעיה, ולאחר שלא ביקר במקום למעלה מחמישים שנים, הוא ניווט לכיוון בית הקברות שעתה הוא גם החצר האחורית של אחד הבתים . מצאנו שם את המצבות של סבא וסבתא שלו שנפטרו לפני השואה . רק לאחר שיצאנו משם הבנתי פתאום מה מוזר כל כך במראות האלו שלפניי . הצבעים יפים ובהירים, הריחות סביבי נעימים והאוויר טוב לנשימה . אין זה דומה כלל למעט התמונות בשחור לבן של המשפחה שראיתי . את הזוועה הזו, את השואה הזו, הם חיו עם כל הצבעים מסביב, צבעים שהתקלקלו, צבעים שהתמעטו לשניים בלבד — שחור ולבן, אך בעיקר שחור, ואפורים כהים מאוד . בדצמבר 1944 , אחרי שבדרכים לא דרכים הצליחו להתחמק עד אותו זמן, הגיע גם תורם של סבא, סבתא ואבא שלי ; גם הם נתפסו בידי המכונה הנאצית הרצחנית . אמו של אבא, ציפורה, שאחותי קרויה על שמה, לא שרדה את השואה . בחודשים שנותרו עד תום המלחמה, סבא ואבא עברו את השואה יחד . מחנות עבודה והשמדה, צעדות מוות ...  To the book