בשקט או בצעקה: שחרית ליום הכיפורים

חגים 219 רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ . הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב 17 לַחְמֶךָוַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת, כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹוּמִבְּשָׂרְךָלֹא תִתְעַלָּם" . השקט מספק שלווה הנדרשת על מנת לעשות מעשה, והרעש נשמע ממי שנהנה מן העשייה הצודקת והמוצדקת הזו . זו אינה צדקה, אם כי גם היא חשובה, אלא במהותה עשיית צדק . לראות מה קורה, לא להתעלם, להודיע ולהתריע במילים, ולא לשכוח את המעשה . אם התיאור של הרשע הוא של "יָּם נִגְרָשׁ" ש"מֵימָיו רֶפֶשׁוָטִיט", התיאור של האדם השומר על המצווה אחר לגמרי . אותו אדם הוא "כְּגַן רָוֶה, וּכְמוֹצָא מַיִם, 18 האדם הזה הוא מקור של מים חיים . את מי הים אי אֲשֶׁר לֹא-יְכַזְּבוּמֵימָיו" . אפשר לשתות, הם מלוחים ומסוכנים מדי, הם מלאי "רֶפֶשׁוָטִיט" . לעומת זאת האדם שעשייתו נכוחה הוא מקור מים חיים, מים שאפשר לשתות מהם, מים 19 את הערים שמהם אפשר להצמיח, שאפשר לבנות מהם את "חָרְבוֹת עוֹלָם", שנחרבו אפשר לקומם שוב כך . יש לנו בחירה, בחירה בין להיות "מוֹצָא מַיִם, אֲשֶׁר לֹא-יְכַזְּבוּמֵימָיו" ובין להיות ...  To the book