מהאישי אל הציבורי: שחרית ליום א של ראש השנה

האזינו מבראשית 214 משתאה, בכל שנה מחדש, מן העוז של הפרח העדין הזה . קדקודו חוצב באדמה הקשה, מפלח אותה למרות הקושי, למרות היובש ולמרות הסיכון, פוצח את מעטה הקרקע וגדל במהירות, מטביע את חותמו על הסביבה כאומר "הנני כאן" . מבחינתי החצב הוא פרח אופטימי שמבשר לנו כי הקיץ הקשה יחלוף לו, עונות השנה תתחלנה מחדש, ומים חיים ירוו את הארץ . בכל קיץ קשה, מֵחָדָשׁ, הפרח הזה מתמיד והולך, נאחז בכוח באדמה היבשה ולא מוותר לה . חנה ושרה, האחת מאמינה ומתפללת והשנייה ספקנית וצוחקת, כל אחת בדרכה מייצגת מחזור חיים . הצורך להיות חלק משרשרת דורות שבה האם היולדת מביאה צאצא או צאצאים לעולם . הקושי, העקרות, הם הקיץ שבסופו יש תקווה לשינוי . היום, באמצעים המודרניים העומדים לרשותנו, ישנן גם דרכים רפואיות להתגבר על רבים מקשיי הפוריות, דרכים נוספות לפצח את האדמה החרבה כדי שזו תפיק חיים חדשים . הקושי, האתגר והמסירות הם המסרים שעלינו לקחת עמנו כאשר אנו קוראים את סיפורן של שרה וחנה . הן מביאות ילדים לעולם למרות הכול, וכל ילד כזה עתיד להשפיע על כולנו, ובכך הדברים יוצאים מגדר האישי והפרטי אל הכללי והלאומי . ואז, משינוי קטן,...  To the book