|
|
האזינו מבראשית 200 80 ההמשך של המשפט מוזר משהו, כי הוא עובר פתאום ללשון הַשִּׁירָה הַזֹּאת" . יחיד, "וְלַמְּדָהּאֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּבְּפִיהֶם, לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד 81 שניהם כתבו יחד את השירה אבל משה הוא שמלמד אותה, בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" . ערב מותו, ויהושע מצווה להמשיך וללמדה כך שהשירה תהפוך שגורה בפי העם דורות על גבי דורות . אותו בדד מנהיגותי, אחריות מנהיגותית, שלוב במעבר הבין-דורי, ממנהיג אחד לזה או לזו שבאים אחריו . מרתקת גם העובדה שבניו של משה, גרשום ואליעזר, אינם אפילו מועמדים רחוקים לתפקיד המנהיגות וההובלה של עם ישראל . מי שיעשה זאת הוא יהושע בן-נון, בוודאי לא בן משפחה קרוב, ומי שמוצאו משבט אחר, אפרים . המנהיג המדיני אינו בהכרח מבני לוי, שבט הכוהנים שאליו שייך משה, אלא הראוי ביותר לרשת את תפקיד המנהיגות . 82 במשנה נאמר מפי רבי יוסי : "הַתְקֵן עַצְמָךְלִלְמוֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּיְרֻשָּׁה לָךְ" . ומפרש את הדברים רבי נתן : "בשעה שראה משה רבנו את בניו שאין בהן תורה, שיעמדו בנשיאות אחריו, נתעטף ועמד בתפילה . אמר לפניו : ריבונו של עולם, הודיעני את מי...
To the book |
|
|