|
|
האזינו מבראשית 180 בזיכרון הלאומי . אחר כך הוא חוזר על החוקים והמשפטים — "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל-הַחֻקִּים וְאֶל-הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ 28 וממש בסיום, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם" . כמנהיג טוב, הוא מעלה את מורל העם בדברי שירה וברכה . משה בדבריו לעם מעלה חשש אמִתי מפני השכחה : "כִּי-יִשְׁאָלְךָבִנְךָמָחָר 29 השכחה לֵאמֹר, מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּאֶתְכֶם" . רואה את העבר כמשהו שאינו רלוונטי יותר לעתיד . ולכן משה חוזר ומזכיר את הסיבה לחוקים ולמשפטים — "וְאָמַרְתָּלְבִנְךָעֲבָדִים הָיִינוּלְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם 30 משה נואם את נאומו, זאת יש לזכור, בפני וַיֹּצִיאֵנוּה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה" . אנשים, נשים וטף שמצרים עבורם, גם אם הם רק במרחק דור אחד מיציאת מצרים, אינה יותר מאשר זיכרון . בעת הזו כל דור העבדים כבר מת במדבר . לא נשאר מהם שריד למעט משה, יהושע וכלב בן-יפונה . זיכרון שיורי מינימלי . אבל משה מחבר את ההיסטוריה הקרובה להבטחה שניתנ...
To the book |
|
|