חומרות עליך, דוד: פרשת שמיני

האזינו מבראשית 108 28 אהרון מרגיע את משה ואומר לו כי הוא, הכהן הגדול, אכל כפי בְּעֵינֵי ה'" . 29 כאן, בניגוד למקרה נדב ואביהוא, שהצטוו ואז, "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּיטַב בְּעֵינָיו" . אהרון מקבל הזדמנות להסביר את מה שאירע, ואולי למנוע מבניו הנותרים עונש נוסף . עניין האש הזרה והתגובה האלוהית הקשה מטרידים מאוד . האם באמת יש צורך בתגובה אלימה כל כך ? חד-משמעית כל כך ? תגובה כזו שאין ממנה דרך חזרה ? ייתכן שיש כאן מסר חד וברור לכל המשרתים בקודש כי תוספת של חומרות, מטלות ועניינים שכאלה בכל מה שקשור בין העם לבין אלוהיו אינה דבר רצוי כלל ועיקר . ההיפך הוא הנכון, הדרישה האלוהית היא סופית ואין מקום לבני האדם להוסיף עליה ולו תוספת קלה ושולית . כל תוספת כזו היא מעין אש זרה שסופה חידלון . אי אכילת המנחה על ידי אלעזר ואיתמר היא מקרה שונה במהותו . מי שלא אכלו הם בני האדם . הם לא הטילו מטלה נוספת על מישהו אחר או הוסיפו על עבודתם שבין האדם למקום . הם פשוט נמנעו מלאכול משהו . אבל אביהם, הכהן הגדול, אכל מהמנחה, ולכן ניתן לומר שהמטלה בוצעה, והמשבר עבר בשלום . גם היום אנו נתקלים השכם והערב בניסיונות להטיל...  To the book