|
|
152 חמוטל צמיר קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ הָאַחֲרוֹנוֹת קָרְנוּ בֵּין הֶעָלִים ; כִּתְמֵי אוֹר כְּדִינְרֵי זָהָב שֻׁפְּכוּ בֵּין הַצְּלָלִים . בָּדָד הָלְכָה, עַל-לִבָּתָהּ שְׁלוּבוֹת זְרוֹעוֹתֶיהָ, כִּתְמֵי אוֹר חַכְלִילִי עָלוּ, יָרְדוּ בְּפָנֶיהָ . מִפָּנֶיהָ נָפְלוּ, נָחוּ אַרְצָה לְרַגְלֶיהָ ; אָז שְׁנֵי גְלִילֵי זֹהַר נָפְלוּ גַּם עַל שְׁתֵּי עֵינֶיהָ . נָפְלוּ, נָחוּ — פִּתְאֹם עָמְדָה דּוּמָם גַּם נִצָּבָה . . . שְׁתֵּי עֵינֶיהָ — שְׁתֵּי גֶחָלִים טוֹבְלוֹת בַּלֶּהָבָה . . . ואז, בבית הששי, גם הנערה מסתכלת על הדובר : וַתִּלְטֳשֵׁן, וַתְּלַהֵטְנָה — אֵלִי, אֵל שָׁמָיִם ! מַה-תַּחְפֹּצְנָה, מַה-תִּשְׁאַלְנָה אֵלֶּה הָעֵינָיִם ? וכזכור, התשובה היא שהעיניים מבקשות להמיתו, שכן הן מתוארות כשני נחשים שיצאו מעיניה : שְׁנֵי צִפְעוֹנִים, פְּתָנִים שְׁחֹרִים אֶרְאֶה, בָּקְעוּ, גָּחוּ מֵעֵינֶיהָ אֶל-לִבָּתִי, יָרְדוּ אַף-נָשָׁכוּ ; ביאליק בעל גוף 153 אָכְלוּ, שָׂרְפוּ, יָצְקוּ רַעַל, אִשָּׁם אֲכָלָתְנִי ; שַׁדַּי, שַׁדַּי, קְרַע הַשָּׂטָן ! לִילִית צוֹד צָדָתְנִי ! ולבסוף : הִיא נֶעֶלְמָה וַיֵּעָלְמו...
To the book |
|
|