ב. ביאליק בהקשר היסטורי־פוליטי: סובייקט בהתהוות

28 חמוטל צמיר בנבג'י וחבר ביחס להיסטוריוגרפיה של הספרות העברית ולתולדות ביקורת הספרות : "הספרות מגיבה להיסטוריה", הם כותבים, "לא באמצעות ביצור האוטונומיה האידיאלית שלה אל מול ההיסטוריה, אלא דווקא באמצעות הדגשת הקשר המטריאלי, הרב-שכבתי שלה — לעתים קשר מודחק, מותק, או מעורבל ואפל — עם ההיסטוריה" ; שכן הספרות בכללותה היא חלק אימננטי מההיסטוריה, ויחסיה עם ההיסטוריה מתנהלים בתוך ההיסטוריה, "בין היד הכותבת את הטקסטים הספרותיים לבין הלא-מודע הפוליטי — הוא ההיסטוריה, או הממשות — המשפיע על יחסים אלה כסיבה נעלמה" [ בנבג'י וחבר ,2014 15 - 16 ; ההדגשות במקור ] ) . בסוף המאה ה- ,19 האידיאולוגיה הציונית התגלמה בתשוקה לשינוי מוחלט של היחיד ושל האומה גם יחד — שינוי שנתפס, אכן, כמהפכה . רכיביה הרבים של התשוקה הזאת, השלובים זה בזה, ידועים ומוכּרים : התשוקה להפוך את היהדות למודרנית ואת היהודים לסובייקטים מודרניים, להפוך מ"יהודים ישנים" ל"חדשים", מגלוּתיים לריבוניים ; מחלשים וחולים לחזקים ובריאים, מ"טפילים" ליַצרנים, מתלוּשים למושרשים-באדמתם — וכמובן, מ"נשיים" ל"גבריים" ; מ"פרימיטיביים" ל"מערביים" ו"מודרנ...  To the book