א. הביקורת המוקדמת על ביאליק: לאומיות, סובייקטיביות, שירה

20 חמוטל צמיר הזה, על המשברים והתהליכים הדרמטיים שהם עוברים ( וראו גם בר- אל תשס"ט ; חבר ,2008 211 - 214 ; הולצמן 2011 ) . תפיסה זו של המבקרים ( בעיקר, כאמור, המוקדמים מביניהם ) קולעת, למעשה, במדויק להיגיון העמוק, הפרדוקסלי במהותו, של הלאומיות המודרנית באשר היא : דווקא האישי והפרטיקולרי ביותר מעורר את ההזדהות הגדולה ביותר, ולכן זוכה לַמעמד הקאנוני והייצוגי ביותר . שכן הלאומיות המודרנית מוּנַעת, חיה ופועלת מכוחה של תשוקה משותפת : "האומה היא תשוקה לאומה", כפי שטבע ארנסט רנאן, וקיומה הוא "כמשאל-עם יומיומי, שבו החברים / האזרחים חייבים לאשר את שייכותם הרצונית אליה" ( רנאן [ 1882 ] ,2009 2 הפרדוקס טמון ביחסים המעגליים בין הסובייקט והאומה : 67 - 68 ) . חברי האומה חייבים להיות סובייקטים אוטונומיים הבוחרים מרצונם להשתייך לאומה ולהשתתף בבנייתה ובחייה ( להבדיל, למשל, משַייכוּת מוּלֶדת, שהיא כפויה מתוקף מיקוּם גיאוגרפי או הוֹרשה ביולוגית, כמו שייכוּת ליהדות, ליישוב מסוים, למעמד, לקהילה / עדה או ל"גזע" ) — ובה-בעת האומה היא זו שמַבְנָה אותם כסובייקטים . התשוקה-לאומה והלאומיות-כתשוקה מתגלמות ומיוצרו...  To the book