פרק כז

חָלִילָה לִּי אִם אַצְדִּיק אֶתְכֶם עַד אֶגְוָע לֹא אָסִיר תֻּמָּתִי מִמֶּנִּי מפנה ! משל איוב הראשון, המופיע בפרקנו, שב על דבר חשוב שכבר נאמר בפרק י"ג, אך במסגרת שונה ומפתיעה . איוב תובע בפרק זה את רעיו במשפט לפני ה' על חנופתם כלפי ה' : כִּי מַה תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּנַפְשׁוֹ . הַצַעֲקָתוֹ יִשְׁמַע אֵל כִּי תָבוֹא עָלָיו צָרָה ( כ"ז, ח - ט ) . הוא מצהיר בפרק במפורש על ביטחונו במשפט הצדק שה' יעשה עם הרעים ועם כל רשע עשיר וחזק וגם על ביטחונו שהצדיק והנקי יקבל בסופו של תהליך הצדק את חלקו : אִם יִצְבֹּר כֶּעָפָר כָּסֶף וְכַחֹמֶר יָכִין מַלְבּוּשׁ . יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ וְכֶסֶף נָקִי יַחֲלֹק ( שם, טז - יז ) . עדיין נותרה בדבריו בעיה, והיא חוסר הצדק שה' עשה עם איוב עצמו . איוב מותיר זאת בפרק ללא תשובה, אך כבר ברור בדבריו, שככלל, הקב"ה שופט צדק, הגומל לרשע ולחנף המחניף לה' כרשעתם, וייתן לצדיק כצדקתו מחלקו של הרשע . את צדקתו ואת תומו שלו רואה איוב בעצם העובדה שהוא מוכן להקשות על הקב"ה בדברים שאינו מסכים עימו . פרק זה הינו מבוא טוב למשלו השני והארוך של איוב ( כ"...  To the book