|
|
שָּׂדֶה בְּלִילוֹ יִקְצוֹרוּ בַּ כֶרֶם רָשָׁע יְלַקֵּשׁוּ וְ איש הערבה העריץ ונתיניו בפרקנו ממשיך איוב את הקו של הפרק הקודם . הוא מקבל את משפטו של הקב"ה וטוען טענות על עניינים חשובים הנלווים למשפט : מַדּוּעַ מִשַּׁדַּי לֹא נִצְפְּנוּ עִתִּים וְיֹדְעָו לֹא חָזוּ יָמָיו ( כ"ד, א ) . כלומר, הגם שהקב"ה עושה צדק, הוא לבדו יודע עת צדקו, והאדם אינו יודע מתי יבוא יום הדין על הרשע . לצדק הנעשה, אך אינו נראה לעיני בשר, יש חסרונות רבים . כאן עובר איוב לתאר את הרשע שעדיין אינו מקבל את עונשו . תיאורו חייב להיות לחם חוקו של כל לוחם חברתי המייצג את המעמד החלש . איוב נראה בפרק זה כעד ראייה ממקור ראשון, של מרחבי שדות הכותנה במדינות הדרום בארה"ב במורד המיסיסיפי במחצית המאה הי"ט, בתיאור בעלי האחוזות העריצים, הרחוקים מידו של החוק, ונתיניהם האומללים . נוכל להוסיף לכך את עובדי מטעי הגומי בפרו ובקונגו בסוף המאה הי"ט ועוד : 1 עֲרָבָה לוֹ לֶחֶם לַנְּעָרִים . בַּשָּׂדֶה בְּלִילוֹ יִקְציֹרוּ וְכֶרֶם רָשָׁע יְלַקֵּשׁוּ . עָרוֹם יָלִינוּ מִבְּלִי לְבוּשׁ וְאֵין כְּסוּת בַּקָּרָה . מִזֶּרֶם הָרִים יִרְטָבוּ וּמִבְּ...
To the book |
|
|