|
|
כָּל יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל שָׁנִים וּמִסְפַּר נִצְפְּנוּ לֶעָרִיץ רשע וטוב לו אליפז, שהוא הדומיננטי בין הרעים, פותח בפרקנו את המחזור השני לוויכוח . המחזור הראשון עסק בעיקר בבעייתו האישית של איוב, בעיית צדיק ורע לו . איוב היה תם וישר, ולפתע באו עליו פגעים קשים מנשוא . בעיית רשע וטוב לו היא בעיה אחרת, ורק פעמים מעטות במקרא נוגעות שתי הבעיות הנזכרות זו בזו . איך הגענו לבעיית רשע וטוב לו, ומדוע ספר איוב עוסק בה ? כך אמר איוב במענהו אחרון לצופר : שְׂחֹק לְרֵעֵהוּ אֶהְיֶה קֹרֵא לֶאֱלוֹהַּוַיַּעֲנֵהוּ שְׂחוֹק צַדִּיק תָּמִים . . . יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים לְשֹׁדְדִים וּבַטֻּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ ( י"ב, ד - ו ) . איוב בא במענה זה בטענות קשות לרעיו, וכשצופר דיבר על שלוות הצדיקים, ענה איוב במר ליבו, שאת כל השלווה והביטחון שמר הקב"ה לרשעים, לשודדים ולמרגיזי האל . איוב אמר זאת ברמיזה ברורה לשלוותם של רעיו, הנוהגים כחנפים כלפי הקב"ה, והעלה בכך את חמתם . מענה אליפז חריף מבחינה אישית ועוסק בהפרכת הטענה על שלוותם של הרשעים : כָּל יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל וּמִסְ...
To the book |
|
|