|
|
חסר גַּם הוּא לִי לִי שׁוּעָה כִּי לֹא לְפָנָי ו חָנֵף יָבוֹא כי לא לפניו חנף יבוא פרק י"ג הוא הפרק השני במענה החותם את דברי איוב במחזור הראשון . קודמו, פרק י"ב, פנה לצופר, המגיב האחרון . פרק י"ג פונה לשלושת הרעים כאחד . טענתו כלפיהם בפרק זה היא בעלת משקל הראוי לתשומת לב . איוב מעמיד כאן, לטעמו מחוסר ברירה, את הבחירה בין הרע לבין הגרוע ביחסו של האדם לבוראו, אל הקב"ה . בעומק ליבו קיימת זעקה כלפי התנהגותו של הקב"ה אל עולמו בכלל ואליו, אל איוב, בפרט . בנתונים אלו, אוי לו מכאן ומכאן . אם ישמיע את זעקתו - יש בה ערעור על צדקתו של הקב"ה, יש בה חוצפה וערעור האמונה באלוהיו . אם יכבוש את זעקתו, ישבח את הקב"ה ויקבל את דינו ללא ערעור וללא הבנה - יש בכך מן החנופה ומעין בקשת שכר על עצם 'גודל אמונתו' בקב"ה . יש בכך גם אי אמונה ביכולתו של הקב"ה לשמוע את כאבו האמיתי של האדם ולהבין אותו לעומקו . איוב חד משמעי בבחירתו . הוא יזעק מקירות ליבו את העולה ממנו, ולא יחניף לקב"ה, ויהא המחיר אשר יהא . בד בבד עם אמירתו הנחרצת, הוא מבקר את רעיו, שבחרו בדרך הפוכה : שִׁמְעוּ נָא תוֹכַחְתִּי וְרִבוֹת שְׂפָתַי הַקְשִׁי...
To the book |
|
|