פרק יב

מוֹלִיךְ יוֹעֲצִים שׁוֹלָל וְשֹׁפְטִים יְהוֹלֵל החכמה ככלי משחית לפנינו תשובתו הארוכה ביותר של איוב לרעיו, תשובה המסכמת וחותמת במידה רבה אל כלל טענותיו במחזור הוויכוחים הראשון . בפרק זה הוא משיב ישירות לטענתו של צופר . הוא מסכים לטענתו על חוכמת האל האינסופית . אך הוא טוען, שאין בחוכמה זו רק שבחו של האל, אלא גם נקודת תורפתו . הוא משתמש בחוכמה כדי לנקום באדם, כדי להתעלל בו וכדי להוכיח לאדם את אפסותו מול גדלות האל : בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה ? עִמּוֹ חָכְמָה וּגְבוּרָה לוֹ עֵצָה וּתְבוּנָה . . . עִמּוֹ עֹז וְתוּשִׁיָּה לוֹ שֹׁגֵג וּמַשְׁגֶּה . מוֹלִיךְ יוֹעֲצִים שׁוֹלָל וְשֹׁפְטִים יְהוֹלֵל . . . מוֹלִיךְ כֹּהֲנִים שׁוֹלָל וְאֵתָנִים יְסַלֵּף . מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח . . . מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת מִנִּי חֹשֶׁךְ וַיֹּצֵא לָאוֹר צַלְמָוֶת . מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם שֹׁטֵחַלַגּוֹיִם וַיַּנְחֵם . מֵסִיר לֵב רָאשֵׁי עַם הָאָרֶץ וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ . יְמַשְׁשׁוּ חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר וַיַּתְעֵם כַּשִּׁכּוֹר ( י"ב, יב - כה ) . נציין, ש...  To the book