פרק ט

הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח וּבְעַד כּוֹכָבִים יַחְתֹּם . . . עֹשֶׂה עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה וְחַדְרֵי תֵמָן מי התובע ומי השופט איוב מגיב לטענת בלדד בזכות משפט הצדק של הקב"ה בחריפות רבה . ניגע באחת מטענותיו : כִּי לֹא אִישׁ כָּמֹנִי אֶעֱנֶנּוּ נָבוֹא יַחְדָּו בַּמִּשְׁפָּט . לֹא יֵשׁ בֵּינֵינוּ מוֹכִיחַיָשֵׁת יָדוֹ עַל שְׁנֵינוּ . יָסֵר מֵעָלַי שִׁבְטוֹ וְאֵמָתוֹ אַל תְּבַעֲתַנִּי . אֲדַבְּרָה וְלֹא אִירָאֶנּוּ כִּי לֹא כֵן אָנֹכִי עִמָּדִי ( ט', לב - לה ) . איוב, שבפרק כ"ט עוד עתיד להתברר שהוא עצמו שימש כשופט בחברה שבה חי, טוען לא רק נגד צדקת משפטו של הקב"ה, אלא בראש ובראשונה נגד סדרי הדין . קיימים כללי משפט בסיסיים, שאסור ששופט יעבור עליהם . הכלל הבסיסי ביותר אמור להיות הפרדה מוחלטת בין התובע בדין לבין השופט . לא יעלה על הדעת שאדם התובע את חברו על נזק שגרם לו, הוא עצמו יֵשב כשופט בדין . על פי דברי בלדד חטא איוב לקב"ה, והקב"ה הוא אפוא התובע במשפטו של איוב . יש אפוא צורך להביא למשפטם דמות שלישית ( 'לא יש בינינו מוכיח' ) והוא ישפוט בין איוב לבין הקב"ה . או אז יוכל איוב לדבר במשפט מול הת...  To the book