|
|
שניתן להצביע על הצד האהוד יותר בסיפור . מורכבות התמונה מתחילה בשאלה שרבים עסקו בה - הצגת דמותו של שכם . ככל ששכם יוצג יותר כמנוול - כך יקל עלינו להזדהות עם מעשי שמעון ולוי . כפי שיתברר מיד, הכתוב אינו מקל עם הקורא במקרה זה . העלילה נפתחת במפגש שכם ודינה, ובכל הקשור להערכת דמות שכם, הפסוקים מציגים מתח מובנה : וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ . וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ . וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ ( א ‑ ג ) . כששרה נלקחה לבית פרעה הדגיש המספר את הפאסיביות שלה ואת העובדה שהמהלך כולו היה של פרעה ועבדיו : "וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה / וַיְהַלֲלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה / וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה" ( בראשית יב, טו ) . האפיפורה של "פרעה" בפסוק בולטת, ולצד הפועל הסביל - "וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה" - אין כל ספק שהסיפור מציג את שרה כפאסיבית ואת פרעה כיוזם המהלך כולו . ניתן היה להתעלם מיציאת ד...
To the book |
|
|