הבנות של אלה משם 272 מוזיקלי שייערך במקום . כשקמנו בבוקר האצתי בבן זוגי להגיע לכנסייה בפעם השנייה . הוא לא זכר את הדרך לשם, לי היא היתה נהירה כשמש . סנטתי בו על כך ; על פי רוב קורה ההפך . כשהגענו לשם חיכתה לי הפתעה : אנשים יצאו ובאו, ואני התרגשתי לקראת האפשרות שנספיק לרכוש כרטיסים ולהיכנס לקונצרט, אולם הקונצרט כבר היה בעיצומו ואנחנו שוב איחרנו . הקפטריה בפנים היתה לבושה בצבעי חג המולד ומקושטת בקישוטי החג, גבעולי עלים ירוקים שזורים בחוט אדום עם אשכולות פצפונים של פירות יער אדומים . ריח של משקה תבלינים עלה מהדלפק, ריחה המוכר של כנסייה, ומתנדבים ממוצא גרמני שירתו את הלקוחות בעברית שבורה להברות שהיה צריך לתרגם ולהופכן לסימני שפה מובנים . נעמדנו גם אנחנו בתור למשקה הנכסף ופתאום התחלתי לבכות . הנאמנות העיוורת שלי למושאי געגועיה של אמי, שבאותה עת לא היתה מובנת לי לאשורה, הכריעה אותי . הקונצרט הסתיים והקפטריה הלכה והתמלאה . בן זוגי כיסה את כף ידי בכפו הגדולה ואני השתרכתי אחריו לתוך הכנסייה . האולם כבר התרוקן ולפתע נשמעה נגינת עוגב ממרום . החלפנו בינינו מבטים ממזריים ועלינו במהירות בגרם המדרגות...
To the book