זה אצלי בדם / אסתר פלד

זה אצלי בדם 263 תמיד . קיבלתי על עצמי לספר את זה . הזמנתי ארבע נשים לספר את הסיפור שלהן כדי שאוכל, שאהיה מוכרחה לספר את זה . לא רציתי להיות לבדי כשאני מספרת את זה, אז הזמנתי ארבע נשים . זה באמת מקל ; יש לי הטקסטים שלהן, ראיתי טיוטות ראשונות . עכשיו גם אני יכולה לספר . מבחינות אחרות אני מתקשה . אני רוצה שזה יהיה נורא, אבל אני גם לא רוצה . אני רוצה שתעבור לאחרים הנוראות של זה, אבל אני לא יכולה לספר את זה כמו שזה היה . איך אמא שלי התייפחה . איך לפתע פתאום באמצע המוזיאון היא התייפחה . יבבה נפלטה ממנה ואחר כך היא התייפחה . זה היה אחרי שאני הלכתי לבדי אל המצודה . המצודה הקטנה בטרזין . "יש שם מקום," היא אומרת לי, "שקוראים לו המצודה הקטנה, די קליינע פסטונג . אני לא הייתי שם אף פעם," היא אומרת לי, "תלכי לשם עכשיו ואנחנו נחכה לך . " אני צריכה להתחיל מהתחלה . אמא שלי לא אמרה לי שהיא מתכוונת לנסוע לטרזין, רק ביום שלפני . נסענו לשם בבוקר האחרון לביקורנו . ביום המחרת אמא שלי ובתי טסות ארצה . אני נוסעת ברכבת לברלין . זהו הבוקר האחרון לשהותנו בצ'כיה המשוחררת . אנו יוצאות השכם בבוקר מפראג, במכוניתה הקט...  To the book