"אני כשלעצמי אני מת": ברוך קורצווייל בחייו ובמותו

[ 365 ] התלמידים שלחו אלי מבטי אזהרה, ואני רק הגבהתי את הסריגה מעל לשולחן כדי שירגיש . סוף-סוף הוא ראה בעיניו קִצרוֹת הרואי שאני סורגת . אולי הוציא אותי מן הכיתה, ואולי לא . לא היה שום עונש מיוחד במינו . אחר כך, בבית, בכיתי הרבה, לא רק משום שעמוס יודע לכתוב יותר טוב ממני, אלא משום שברוך קורצווייל העליב אותי במתכוון . זאת הייתה הפעם האחרונה . מכאן ואילך, אפילו ההתגרויות שלי היו חלק ממערכת יחסים עשירה בחום וכתיבה . לא היה בין כל מורַי מי שהכיר אותי יותר טוב ממנו . וגם אני הכרתי אותו במידה מסוימת . ידעתי על הצורך האדיר שלו באהבה, והבנתי מדוע הִרגיש, שאם לא הוא יחשוף בפנינו בדחיפות את תרבות אירופה, אף אחד מלבדו לא יעשה זאת . "אפלטון הציע לגרש את המשוררים מן המדינה" — אמר בקולו הדק, המיוחד, שקשה לי עכשיו להיזכר בו במדויק — "משום שהוא עצמו היה משורר . הוא הבין מי הם ומה טיבם" . לפני שהייתי תלמידתו, לא אהבתי את ביאליק . גם אחר כך לא אהבתי אותו ממש, אבל נקרע לי צוהר . "אתם צריכים להבין" — היה אומר לנו בריכוז גדול, במאמץ להביע משהו בסיסי — "בית המדרש הישן לא היה נושא עיוני אצלו . זה היה דבר קיו...  To the book